קבוצת הנינג'ות

מספר: אהוד

בוקר יום המחנה.

התרגשות בעיקר, מעט חששות, זה המחנה הראשון שלנו.

נפגשנו בשעה 9.00 באקווריום ישראל בירושלים. שתיים עשרה פרצופים של ילדים מתוקים, גם מתרגשים, גם קצת חוששים, יום שלם בלי אבא ואמא.

אין על שוקו ולחמניה על הבוקר כדי להיכנס לאווירת קייטנה, גם לאלו שרחוקים משם בגיל. משם המשכנו לסיור מופלא בעולם המים הישראלי.

דגים בצורות וצבעים מיוחדים, מצטלמים, מחייכים,  וגם חווים משבר קטן: "רוצים את אבא ואמא.." . "עוד מעט" אמרנו, אנחנו רק נעשה קצת כיף ביחד- ואבא ואמא יבואו. בינתיים זה עובד.

עלינו על ההסעה והמשכנו לחלק האנרגטי יותר, קיפצובה.



אכלנו ארוחת צהריים, ואחר כך חיכתה לנו קארין הליצנית שהטיבה לעשות מה שילדים (וגם אנחנו) הכי אוהבים: שטויות. טוב נו, לראות את כל המתקנים ולא לעלות עליהם?? לא נשאר בנו כבר כח להתאפק ורצנו ממתקן למתקן, מכוניות מתנגשות, רכבת הרים, טרמפולינות. את אבא ואמא הם כבר שכחו.. עצירה קלה לארטיק וממשיכים לרוץ. וכל הזמן עוברת בי המחשבה  איזו קבוצה מתוקה יש לנו. כי זה לא סיפור רק על מחנה כאן,  זה סיפור על הולדתה מאפס של קבוצה מופלאה. על איך שלפני חצי שנה לערך היה לנו הרבה רצון ורק שני חניכים, והיום, היום אנחנו הנינג'ות (!), שלושה עשר ילדים שהם הטופ של המתיקות בעולם הזה.

סיימנו את היום בפיצות ועלינו על ההסעה לנקודת המפגש באקווריום.



בסוף היום, היו לנו 12 פרצופים מחוייכים ועייפים, מאושרים. ומספר זהה של מדריכים, לא פחות מחוייכים ולא פחות עייפים.

מה צריך יותר מזה.



  • Facebook Social Icon
כל הזכויות שמורות לעמותת בית הגלגלים